השקעות ותכנון פיננסי

אלוקציית השקעות בתכנון הפיננסי

הכספים של התא המשפחתי מושקעים באפיקי השקעה רבים ,עם מאפיינים שונים וכוללים מוצרים פיננסים רבים ובתוכם: עו"ש בבנק, תיקי השקעות, השקעה ישירה בבורסה , קרנות השתלמות ,קופות גמל ,פנסיה וביטוחי מנהלים ,נדל"ן ,השקעות אלטרנטיביות .יחד עם המתכנן הפיננסי חשוב כי נוכל לבנות תמהיל השקעות אשר יקרב אותנו למימוש היעדים הפיננסים .

תכנון פיננסי נכון בשיטת ה –CFP , קובע יעדים ומטרות חיים ,כאשר במסגרת התכנון הפיננסי ,המתכנן הפיננסי קובע תשואת מטרה הנדרשת על מנת לעמוד באותה תכנית פיננסית. יש גם צורך להתאים את תמהיל ההשקעות גם כחלק מייעוץ פרישה לפנסיה ,כולל בראייה של ההעברה הבין דורית כחלק מהתכנון הפיננסי. תשואת המטרה ,הנזילות הנדרשת ופרק זמן הנדרש למימושה, גוזרת את אופי ההשקעה ורמת הסיכון בהתאם לפרמטרים שהוצגו.

השיקולים בבחירת תיק השקעות בתכנון הפיננסי

כמתכנן פיננסי הוליסטי CFP וכרואה חשבון ,תמיד שואלים אותי במה כדאי להשקיע ,והתשובה שלי הקבועה שלא משתנה ,היא, תלוי .הדרך הנכונה להשקיע את הכספים היא בהתאמת ההשקעה לצורך ולמטרות החיים בהתאם לתכנון הפיננסי בשיטת ה-CFP.היינו ,צריכה להיות הלימה בין מטרת ההשקעה ויעדי החיים של המשקיע לפרמטרים המאפיינים כל השקעה ,בדגש על רמת הסיכון והנזילות. בניגוד לסברה ,המטרה בתכנון פיננסי היא לא להשיא ולמקסם את התשואות ,כי ברור שיש לזה מחיר. למרות שהתשואה בשוק המניות גבוהה בהרבה מאפיקי השקעה אחרים ,היא לא מתאימה לכל משקיע. התשואה בשוק זה גבוהה ,אולם מדובר בתשואה ממוצעת והקביעה הזאת נכונה לאורך זמן ,ובטווח הקצר ,היא אף עלולה להשיא למשקיע הפסדים ,ובהנחה שמדובר על מטרה לטווח קצר , יש למצוא חלופות השקעה אחרות שבסבירות גבוהה תתכנס לתשואת המטרה שאותה קבע המתכנן הפיננסי בתהליך התכנון הפיננסי של המשקיע.

פרמטר חשוב בקביעת רמת הסיכון המועדפת להשקעה שיש לקחת אותו בחשבון הוא נושא המיסוי. הכלל הוא, שככול שיש במוצר הפיננסי יותר הגנות מיסוי( כגון קרנות השתלמות ובוודאי עד התקרה , השקעות לפי סעיף 190 או קופות גמל להשקעה במקרים מסוימים) נשאף למקסם את תשואת התיק ובכך נחסוך בתשלומי המס , כאשר את ההשקעות "הסולידיות" יותר נשאף להשקיע במוצרים שאין להם הגנות מס ,כגון תיק השקעות.

השקעות אקטיביות מול השקעות פאסיביות

ישנם משקיעים המעדיפים השקעת ערך(השקעה אקטיבית), היינו מנתחים את איכות החברות אל מול מחיר השוק לפי פרמטרים חשבונאים פיננסים כגון מכפיל הרווח ומכפיל ההון .בתפיסה זאת השוק איננו יעיל דיו ולכן איננו מעריך חברות טובות שנסחרות בשוק ומייחס להם ערך בחסר. גדול המשקיעים התומכים בגישה זאת הוא וורן באפט, גורו ההשקעות.

לעומת גישה זאת ,תופסת יותר ויותר הגישה של השקעה פאסיבית ,כלומר לא להשקיע במניות ואגרות חוב ספציפיות , אלא במדד ייחוס דרך מוצרים פאסיביים כגון קרנות סל שמטרתם לעקוב ולחקות את מדד הייחוס, בגישה זאת אם אני רוצה להשקיע במספר מניות במדד תל אביב 35 ,הרי נכון יותר להשקיע בקרנות סל העוקב אחר מדד תל אביב 35( למעשה קונה את כל המניות המרכיבות את המדד באופן יחסי).

נקודת ההנחה של התומכים בגישת ההשקעה הפאסיבית ,היא שקשה מאוד להכות את השוק ,ולהשיא תשואה הגבוהה מהממוצע ובוודאי לא ניתן לתזמן את השוק , היינו ,מתי לקנות ומתי למכור.

ישנו נתון משמעותי נוסף בין ההשקעות האקטיביות והפאסיבית והוא דמי הניהול והעמלות. דמי הניהול בהשקעות אקטיביות גבוהות הרבה יותר מניהול השקעות פאסיבי, כאשר הפערים יכולים להיות סביב האחוז ויותר ,ולאורך זמן מדובר בנתון דרמטי שיש לקחת או בחשבון. ניהול אקטיבי דורש משאבים גבוהים הרבה יותר בדמות מיומנות אישית של מנהלי ההשקעות ומחקרי שוק ומכאן ההסבר לדמי הניהול הגבוהים בהשקעות האקטיביות.

פרופסור שארפ ,פרופסור למימון באוניברסיטת סטנפורד ,מי שפיתח את מדד שארפ הידוע ועוד מודלים שמזוהים עם תורת המימון ומי שזכה לפרס נובל לכלכלה לשנת 1990 ,גורס כי התשואה הממוצעת לפני עלויות ניהול זהה לתשואה הממוצעת לפני עלויות של ניהול אקטיבי ,ולאחר שקלול של עלויות הניהול ,הרי התשואה הממוצעת של ניהול פאסיבי גבוהה יותר מתשואה של הניהול האקטיבי. מחקרים רבים שבוצעו בישראל ובעולם איששו וחיזקו את הממצאים של פרופסור שארפ.

ככול שטווח ההשקעה הוא לאורך זמן ארוך יותר ,כך ההסתברות לתשואות גבוהות יותר בהשקעות פאסיביות ולא בהשקעות אקטיביות. ככול שהשוק של מדד הייחוס גדול ומפותח ,למשל P&S 500 ,יש קושי משמעותי לנצח את מדד הייחוס ,כיוון שהוא מאוד סחיר והנגישות למידע גבוהה מאוד ,ככול שהשוק הוא אזוטרי וקטן ,דוגמת מדד תל אביב 125 ,קל יותר באופן יחסי בהשקעה אקטיבית לנצח את מדד הייחוס, כיוון שהמידע פחות נגיש והסחירות נמוכה .

ניתן להשקיע בהשקעות פאסיביות ,תוך הכנסת משתנים מהתחום האקטיבי ,כך למשל ניתן להשקיע במניות עם תשואת דיווידנד גבוהה מהממוצע ,מתוך הנחה שמדובר בהשקעה בחברות יציבות ובעלות פרמטרים כלכליים חיובים. כמובן שתמיד ,יש סיכון שאותם חברות יפחיתו את הדיבידנדים שהם מחלקים.

עם זאת , לא ניתן להתעלם מהעיוותים בהשקעות פאסיביות .כך למשל חברה לחיפושי גז שגילתה מצבור גז גדול ,מחירה לא יעלה באופן חריג אם כולם ינקטו בגישה הפאסיבית כיוון שהקרן המחקה חייבת לקנות ולמכור כל מניה שהיא חלק ממדד הייחוס .

השיקולים בבחירת מסלול השקעה

ישנם מספר פרמטרים מרכזים שיכולים לתת לנו תשובה באיזה אפיק השקעה נבחר .הפרמטרים הללו ישקלו כחלק מהתכנון הפיננסי של ההשקעה של המתכנן הפיננסי CFP ,למימוש יעדי החיים הפיננסים של המשפחה:

1. פרק הזמן של אותה השקעה – האם מדובר בפרק זמן קצר, בנוני, או שמא מדובר בהשקעה ארוכת טווח. לציין כי ,ככלל, ככול שמדובר בהשקעה לטווח ארוך יותר ,נוכל להרשות לעצמנו לקחת סיכונים רבים יותר ,היינו סטיית התקן של ההשקעה תהיה רבה יותר ומנגד ,הפיצוי הינו תשואה גבוהה הרבה יותר.

2. מטרת ההשקעה –צריך לעשות הבחנה בין צרכים שוטפים או בינוניים או צרכים ארוכים יותר. למשל השקעה לילד קטן היא השקעה שבמהותה היא השקעה לטווח ארוך ולכן הנטייה תהיה לקחת יותר סיכונים כאשר ניקח בחשבון סטיית תקן גבוהה ותשואה צפויה גבוהה ,לעומת זאת השקעה למטרת רכישת רכב בשנה הקרובה היא השקעה שצריך להתייחס אליה אחרת לגמרי במובנים של נזילות ,תשואה וסיכון.

3. האם מדובר בהשקעה למטרת הגדלת ההון העצמי או מיועדת בעיקר לצורך הכנסה פאסיבית שוטפת –בגילאים צעירים יותר הנטייה הינה יותר לכיוון השקעות שמטרתם הגדלת ההון העצמי בשלב ראשון, ואילו לקראת פרישה יש יותר נטייה להשקיע בנכסים שמטרתם הגדלת התזרים החודשי מתוך הנחה שההכנסה שלנו מעבודה תרד. ישנם כמובן גם השקעות המשלבות בין הגדלת ההון העצמי ויחד עם זאת מניבות תשואה שוטפת. כך למשל הנחת העבודה למשקיע בנדלן למגורים בישראל ,כי מלבד התשואה השוטפת בנדלן למגורים בישראל (כ-4.5%-2.5% ) ,תהיה גם עליית ערך ( הנחה נכונה ברוב השנים האחרונות, אבל חשוב לזכור כי גם הנדלן בישראל חווה ירידות של מספר שנים).

4. האופי של המשקיע – על אף הפרמטרים שצוינו , כל משקיע שונה באופיו ,וישנם משקיעים שהם באופיים נוטים להיות סולידיים יותר (שונאי סיכון) ,לעומת משקיעים אחרים שבאופיים נוטים לקחת סיכונים פיננסים על מנת להשיא את השקעתם. מדובר בשיקול על ,כיוון שחשוב כי המשקיע ירגיש טוב עם ההשקעה שלו, יבין את הסיכונים והסיכויים לתשואות.

5. פיזור, פיזור ועוד פעם פיזור –" לעולם ישליש אדם את מעותיו: שליש בקרקע( נדל"ן) ,שליש בפרקמטיה( עבודה) ושליש תחת ידו (השקעה נזילה) "( בבא מציעא (מב ע"א)) –הפיזור מטרתו להקטין את תנודתיות התיק ,היינו להקטין את סטיית התקן באותה תשואה צפויה ובכך למעשה להקטין את סיכון התיק. השאיפה היא שהמתאם בין סוגי ההשקעות יהיה נמוך ושבאותה תשואה צפויה נקטין את סטיית התקן של התיק.

6. שיקולי מיסוי – ברקע צריך לזכור כי כל סוג של השקעה מאופיין במיסוי שונה ,שלעתים הוא משתנה בהתאם למדיניות הממשלה. בהקשר זה יש לזכור כי לא מדובר בפרמטר העומד בפני עצמו .ההשקעה צריכה להיות קודם כל כלכלית ,היינו מספקת אותנו מבחינת תשואה צפויה ,כאשר אנו לוקחים בחשבון את הסיכון המתבקש (סטית התקן של ההשקעה).ישנם השקעות שהם פטורים עד לתקרה מסוימת ,כמו נדלן למגורים ואחרי סכום זה ישנם מספר מסלולי מיסוי שצריך לבחור ,ישנם מסלולי מיסוי שבהם המס הוא 15% נומינלי או 25% ריאלי וישנם מסלולי מיסוי שבהם המס שנשלם הוא המס השולי שלנו או סף מס נומינלי, כגון רווח מהשקעת נדלן מחו"ל שבו ניתן לבחור בתשלום מס על 15% מדמי השכירות, כאשר מס הכנסה בארץ יכיר רק בהוצאת הפחת ולא בהוצאות האחרות שהיו, כולל לא במסים ששולמו במדינת ההשקעה ,כאשר האופציה השנייה ,מכירה בכלל ההוצאות שהיו ,כולל כמובן בהוצאות הפחת ,תוך התחשבות גם במיסים ששולמו במדינת ההשקעה (בהנחה שיש לאותה מדינה הסכם בהכרה הדדית של המיסוי) ואזי המיסוי יהיה בדרך כלל לפי המס השולי.

7. יכולת מינוף – ישנם השקעות שהם קלאסיות למינוף ,מה שיכול לאפשר לנו להגדיל את התשואה על ההון העצמי. כך למשל השקעת נדל"ן במיליון ₪ שחציה הוא הון עצמי וחציה מדובר בהלוואות בנקאיות ,הרי אם הנכס השיא תשואה של 5 אחוז ועלות המימון ,שהם פועל יוצא של רביות הבנק הסתכמו ב-3 אחוז(כלומר שילמנו רביות של 15,000 ₪ בשנה על הלוואה של חצי מיליון ₪) ,ההכנסות הסתכמו ב-50,000 ₪ ולכן ההכנסה נטו הסתכמה ב-35,000 ₪ על השקעה של 500,000 ₪ ,כלומר התשואה על ההון העצמי הסתכמה למעשה ב-7 אחוז ( 35,000/500,000) על אף שהנכס עצמו משיא תשואה של חמישה אחוז בלבד. יכולת המינוף ,יש לנקוט בה משנה זהירת ,ראשית, המשמעות יכולה להיות תזרים שלילי ואז נשאלת השאלה אם נוכל לעמוד בתזרים שלילי ,ושנית ,חשוב לומר כי בהנחה שעלויות המימון יהיו גבוהות מתשואת הנכס ,הרי המינוף גורם לזה שהתשואה על ההון העצמי תהיה אף נמוכה מתשואת הנכס. למרות שהמינוף מקובל בעיקר בהשקעות נדל"ן ,הרי ניתן למנף אף השקעות פיננסיות כמו קרנות השתלמות ופוליסות חיסכון. זה בהחלט שיקול בהחלטה על השקעה בהשקעות פיננסיות ,רצוי כמובן שהמינוף יהיה מינוף סולידי לצרכי השקעה או הלוואה נוחה לצריכה כחלופה אפשרית להלוואה בנקאית במקרים מסוימים .כך למשל, רצוי לקחת הלוואה נוחה על חשבון קרן השתלמות ולא לפדות את הקרן שהתנאים מאפשרים את זה. מומלץ מאוד כי המינוף יעשה בזהירות רבה ובגידור נכון של הסיכונים הנובעים מהמינוף.

(נכתב ע"י יוסי טחן רו"ח ומתכנן פיננסי CFP)